פסק-דין בתיק פש"ר 814-09

החייבים הגישו בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתם כפושטי רגל.

ביום 16/2/10 ניתן צו כינוס לחייב - עזיז דנינו, בגין חובות מוצהרים בסך של 34,000,000 ש"ח ל - 54 נושים והושת עליו תשלום חודשי בסך 300 ש"ח. הוגשו תביעות חוב על ידי 16 נושים בסכום של 12,705,785 ש"ח.

בחוות דעת מיום 6/1/11, התנגד הכנ"ר להכרזתו של החייב כפש"ר. בנימוקים לעמדתו מציין הכנ"ר שהחייב לא המציא את מלוא המסמכים שנדרש להמציא, ובכלל זה דוחות כספיים של כל החברות בהן היה מעורב - "אשל ברזל לבניין בע"מ", "נווה דיקלה בע"מ", "בונדי לוק בע"מ", "שרמדר ישראל בע"מ", וכן מסמכי תיק העוסק המורשה האישי שניהל החייב. משלא הומצאו המסמכים, אין החייב יכול להישמע בטענה כי הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את גרסתו. התנהלות החייב במהלך ניהול ההליך התאפיינה בניסיון להסתיר את השתלשלות האירועים אשר הובילה להסתבכותו בחובות ולהסוות את פעילותיו. החייב איננו חושף את כל הנתונים הרלוונטיים לקריסתו ואף פועל ביודעין להסתרת מידע.

בניגוד לגרסתו, עלה מחקירתו של החייב, שלאחר שנקלע לחובות כספיים בשנת 1995 הוא פעל באמצעות חברה נוספת "אשל ברזל לבניין בע"מ", אשר עסקה בדיוק באותם תחומים של החברה הקודמת שקרסה. לאחר שגם החברה השנייה נקלעה לחובות הוא פעל באמצעות חברה שלישית "נווה דיקלה חב' לבניין בע"מ" שגם היא עסקה בדיוק באותם תחומים. גם חברה זו נקלעה לחובות. לאחר מכן, בשנת 2000 כשהוא כבר מסובך ושקוע בחובות כבדים, פעל החייב להקמת חברה נוספת "שרמדר ישראל בע"מ", כשהמניות בחברה זו רשומות על שם בנו, כיוון שהוא כבר היה לקוח מוגבל בבנק. הסתבכויותיו הכלכליות החוזרות ונשנות לא הפריעו לחייב להמשיך ולפעול באמצעות חברות חדשות נוספות, שבאמצעותן הוא קיבל אשראי מהבנקים.

בגרסתו, שם החייב את מלוא יהבו על טענת תרמית מצד שותפו לשעבר, אולם מפסק הדין שניתן בעניין ההליכים נגד השותף בת.א. 1169/02 עולה כי כל חובו של השותף לשעבר, מסתכם בסכום של 200,000 ש"ח, ועל כן הוא לא היווה את הגורם המרכזי להסתבכות החייב.

בדיון שנערך ביום 9/1/11 ביקש ב"כ החייב ארכה של 60 יום להגיב לחוות דעת הכנ"ר.

בגרסה מיום 14/3/11 טוען החייב כי שיתף פעולה והמציא לכנ"ר דוחות כספיים ומסמכים שהיה באפשרותו לצרף. החייב טוען כי הרים את הנטל להוכיח שחובותיו נוצרו בשל כשלון עסקי. בין היתר, לאור פסה"ד נגד שותפו ולהצהרת השותף כי הוא שותף לחייב, העובדה שהחייב מכר את ביתו היחידי כדי להחזיר חובות ונכס נוסף בעפולה. אין זהות בפעילותן של החברות השונות. חברת "שרמדר" לא הוקמה על ידי החייב, חברת "נווה דיקלה" שהקים החייב לא צברה הפסדים. אין בעובדה שהחייב הקים 2 חברות כדי להצביע על התחמקות או ניסיון התחמקות מלהחזיר חובות.

בעניינה של החייבת, הגב' יהודית דנינו, ניתן צו כינוס ביום 13/7/10 בגין חובות מוצהרים בסך של 3.7 מיליון ש"ח והושת עליה תשלום חודשי בסך 300 ש"ח. הוגשו תביעות חוב בסך כ - 3 מיליון ש"ח.

בחוות דעתו של הכנ"ר, לקראת הדיון בהכרזה כפש"ר שהוגשה ביום 3/7/11, מתנגד הכנ"ר להכרזה. הכנ"ר מציין כי החייבת שאמנם שיתפה פעולה בחקירתה והמציאה את המסמכים שנדרשו ממנה, לא היתה מעורבת באופן שוטף בניהול העסקים, אך היתה מעורבת באופן ישיר ופעיל בניסיונות של בעלה לקבל אשראי נוסף מנושיו באמצעות רישום העסקים על שמה ובהמשך גם על שם בנה של החייבת. החייבת נהגה בחוסר תום לב, כאשר אפשרה לבעלה להשתמש בזהותה כדי לקבל אשראי נוסף מנושיו ולצבור חובות נוספים. החייבת חתמה כערבה לחובות חברת "נווה דיקלה", למרות שבמועד החתימה היא היתה כבר מסובכת בחובות כספיים, לאחר שחברת "אשת ברזל" שבבעלותה קרסה. אם החייבת לא היתה נוהגת כפי שנהגה היתה ההידרדרות הכלכלית נקטעת באיבה ומעגל הנושים, כמו גם סכומי החובות היו קטנים הרבה יותר. החייבת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי יצרה את חובותיה בתום לב.

ב"כ החייבים הגיש תגובה נוספת, הפעם בשם שני החייבים, ביום 11/10/11. לטענתו, החייבים נתנו הסבר מניח את הדעת לסיבה שנקלעו לקשיים כלכליים. חברת "אשת ברזל" הוקמה לפני שהיו לחייבים חובות כלשהם.

חברת "שרמדר" הוקמה בשנת 2000, לפני הסתבכותו. משנת 1998 היה לחייב איחוד תיקים והוא שילם את צו התשלומים במועדם וכסדרם. אמנם, באותה תקופה היתרה בחשבון החייב בבנק היתה יתרת חובה בסך 1.5 מיליון ש"ח, אך כנגד, היו לו תכניות חסכון בסך 2 מיליון ש"ח. החייב סילק חלק נכבד מחובותיו על ידי מכירת ביתו הפרטי.

הכנ"ר הגיש גם הוא ביום 7/12/11 תגובה מאוחדת לתגובת החייבים. הכנ"ר מציין כי אין בתגובת החייבים כדי לשנות מהעמדה שאין להכריזם כפושטי רגל. הטענה המרכזית של ב"כ הכנ"ר היא שהחייב פתח מס' חברות ועסקים לאחר שהיה מסובך בחובות. בתגובת החייבת אין כל התייחסות לטענת הכנ"ר בנוגע להתנהלות בהליך הפש"ר ובעובדה שהחייב הסתיר והעלים עובדות מהותיות, באשר לדרך הסתבכותו. לא סיפר את האמת בנוגע לפעילותיו לאחר סגירת חברת "אשת ברזל בע"מ", ולא חשף את העובדה שהקים חברה נוספת בשם "נווה דיקלה בע"מ".

החייב טען שלאחר סגירת חברת "נווה דיקלה" הוא לא עבד במשך שנים, בעוד שבחקירתו התברר שהוא פעל לאחר מכן באמצעות חברה נוספת - "שרמדר" שמניותיה נרשמו על שם בנו.

טענת החייב שבמועד הרלוונטי להקמת החברות הוא היה ביתרת זכות, סותרת את טענת אשתו - החייבת שטענה כי הסתבכותה בחובות החלה בשנת 1994, כשבעלה נקלע לקשיים כספיים.

טענת החייב כי שילם את חובות חברת "נווה דיקלה" באמצעות מכירת ביתו, ולכן בעצם חברת "נווה דיקלה" לא צברה חובות, רק מחזקת את טענת הכנ"ר שהחייב פתח חברה אחר חברה ובכולן יצר חובות.

החייב התחמק מלהמציא את הדוחות של חברת "שמרדר" משום שהבעלים של החברה הוא בנו, היא דוגמא נוספת לחוסר תום ליבו של החייב משום שהחייב הודה בחקירתו כי בפועל הוא היה בעל המניות בחברת "שמרדר" וכי המניות נרשמו על שם בנו משום שהוא היה מסובך בחובות והיה לקוח מוגבל. בכל מקרה, לא היתה כל מניעה שהחייב יפנה לבנו וימציא הדוחות כדי לגלות הכל ולהצביע על תום ליבו.

בעניינה של החייבת, טענת הכנ"ר שהיא אפשרה לבעלה לעשות שימוש בזהותה כדי לקבל אשראי נוסף מהנושים, לא נסתרה.

החייבת גם לא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע חתמה על ערבויות בעודה מסובכת בחובות כספיים, דבר המצביע בעליל על חוסר תום לב.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נראית לי עמדת הכנ"ר.